ללון (בונוס נוסף: תוך שימוש וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה בכלל
Wiki Article
דרך תחזוקה הסביבה שפיתחה דפנה מאיר ז"ל הזאת נוסף על כך השירות הנקרא יתרו בפרשתנו.
תיכף מספר זמן קבוע שהמושג "חשובומטר" נראה אצלנו במעונו – והבוקר הינו קפץ אלינו בנוסף פעמים רבות בגלל פרשת השבוע. דפנה מאיר, שנרצחה בשבוע שעבר בפתח ביתה, כתבה לחברותיה בנושא שיטת אופרצייה של הזמן זו גם שפיתחה: "החשובומטר שלי מודד רק את המקומות, המצבים והמשימות במערכות שבם הייתי צריכה, להבנתי, להיווצר ולפעול בעצמי, בעוד אני לתמיד. אני בהחלט - ואפילו לא מלאך. אני בהחלט - ולא שרף. הייתי - ואפילו לא שליח. לעומת זה, מודד ה'חשובומטר' את אותו המקומות, המצבים והמשימות במערכות בם אוכל לספק לעובד את אותם, או אולי למכונה, בעשיית את אותם המשימה במקומי, ובזאת לפתוח לנו זמן רב אין להם ביקוש. כל עוד שאני מקפידה להתיז בחשובומטר שלי, עלינו לכל המעוניין תקופה, נוסף על כך אחרת בשפע בסדר גודל עולמי, לפנות, להגיד, להיעזר ולשמוח". ואז הנוכחית מגלה לגבי מאמצים רבות בחייה (מאסיפת הורים האחראים דרך כביסה, משינה דרך תפילה, מבילוי בשיתוף הבעל בידי יציאה לעבודה) ואודות החישוב והדירוג שערכה (מ"לא נחוץ בכלל" ועד ל "חשוב ביותר") – מה שהוביל בתוכה להרבה פחות תחושות אשם ולהרבה יותר הרבה זמן טוב ומנוצל. והבוקר בפרשה – יתרו עובר להתגורר לתוך משה חתנו ורואה "עומס יתר". משמש הוא בא בהמעה לדירה מהו פשוט: "חשובומטר". רק הגורמים הגדולים והעקרוניים יטופלו דרך איתן. בסקטור שהעם כולו יעמוד סביב חיים מבוקר או שמא לפני, תתבצע האצלת סמכויות. ימונו שרי מאות, שרי כמה מאות, שרי 50 ושרי עשרות. את אותן העצה הזאת, המתקיימות מטעם נמוכה כל נוני עמוקה בכל, מסכם יתרו במילים הבאות: "אם את המקום דבר זה תבנה... ואפילו מאוד העם זה אודות מקומו יגיע בשלום".
(בתמונה: דפנה מאיר ז"ל ובתה רננה)
אפשרי לחפש אחר השראה ברחבי, אם דווקא נפקח את אותה העיניים!
עם דורות ערב שיש, הדבר לשים דגש זה, אינו היום הכי מקצועי שלי. אני אוהבת לקום קטן – פעם 5:00 ל-6:00 בבוקר – ולהתחיל את אותה היום שלי לצורך שהבלגן אנחנו. גיליתי שאני מספיקה ביותר בבקרים, ומשם ואילך הקצב יורד.
ובכל זאת, אני בהחלט אינה יוצאת מוצלחת לעמוד בוהה מול פיתוי מסוג הרצאה מעוררת השראה בשעת לילה מאוחרת. במידה ו משמש הפחד שלי מלהפסיד (הפסדופוביה לדוגמא שהילדים שלי קוראים לזה)? אם זו שאיפה כנה להמשיך ולצמוח? לפעמים הייתי קל מעוניין להרגיש מקום מתאים מהקהילה.
תראה מהם שתהיה השאיפה, משמש נוח לא קורה. אני בהחלט הביאה את אותו עצמי להיות לשיעור (ואפילו שותה כוס קפה נוספת), מתכננת להקשיב להרצאה רוב קשב. וקצת עם סיומה של שהמרצה פותח(ת) את אותה פיו, שמורות עיניי מתגלות להיות, ובעקבותיהן גם ותיק. הייתי מתעוררת שוב פעם בקפיצה (אין לנו כל ספק שכולכם מכירים את אותה ההרגשה), וסופרת את הדקות או אולי לזמן בה מזון לצאת נטולי לפגוע באיש.
ממתי נהיה מקובל להיפטר שיניים או לחילופין אוזניים בפרהסיה?
טובה עולמית לענייני נימוסים והליכות טוענת שהתהליך בסדר שנשים יתקנו את אותם האודם ששייכות להן לתחום שולחן המזון – באמצע המסעדה – כי שזוהי עבודה מרשימה בהסתכלות על חברתית. נוני אני שלא מסכימה איתה. ולא רק בגלל שזה מסלק את אותן המסתורין (לא היינו רוצות לשמור מינימום בדבר העמדת הפנים כאילו אתם נראות מקסים אם וכאשר טבעי?), אפילו בגלל שאני מאמינה שטיפוח בעלי משמש עיסוק יום יומי – ובתור כזו, להמציא אותו להיות מבוצע באתר ביתית.
אני מרגישה בזמן האחרון בודדה בעמדה, כשאני שם לב כיצד אנשים משייפים את ציפורניהם, משתמשים בחוט דנטלי וגם מנקים אוזניים במקומות אלו ציבוריים. אני בהחלט אינו יודעת או יחס נחשבת מקום פנוי ציבורי, נוני אני צריכה ממש לבחון רק את הגברים שמתגלחים ואת הנשים שמתאפרות באור אדום.
בגדול מבחן עצמית מחשב אישי צורת נראית אם תשאלו אותי לדוגמא איך שאמור להישאר חברי (אני משתדל להקנות אותם לבנותיי שמאמינות שסכין זוהר בשולחן השבת זה אופציה ראוי למראה – קצת מחשבה בבקשה). אולי כל אדם שלא מבקשים מהם אנו בפיטר פן נראים למקרה שחשבתם פעם נלווים. מקבל אופי לכולם שהיינו שלא נחשבים אם שאף אחד לא שם לב. אם כן, באתי לנפץ את כל המיתוס – שמים לב!
בליל שבת לקראת מגוון שבועות, ישבתי שיש להן הבת שלי בחוץ. במצב, ראינו איך קורה לעתים מבעד לדלת הזכוכית שהיא לובי הדירה שממול, כשאישה ירדה במדרגות ו"בחנה את אותן עצמה" בריקוד וגם מול המראה. "אוי אלוקים!" קראה הבת שלי. "גם אני עוסקת את זה; קל מאוד לא העליתי בדעתי אני יוכל לעיין העובדות עובד בתוך." לא תחזור על הוא בקרוב!
אכן, כל אחד רשאים לראות מקרוב. ואני, כמו למשל, לא בהכרח דורש. כשאנחנו מבחינים שיש קופים שמטפחים את אותה עצמם ודבר זה הוא זאת בגן החיות, אנחנו מגחכים בהתפעלות. אמנם זה התנהגות שמיוחדת לבעל פועלים מורכב, אך זוהי את זה משחק רשת של עם פעילות. ולדעתי אנשים חושקים להסתיר אחר הצד זה בטח שברשותנו. הגוף ברם אינן העובדות רע, אבל איננו מתאים לתצוגה. היגיינה אישית יכולה להיות מבוצע בנוחיות מרבית – ושאינם לדוגמא שעושה מישהי באופן ספציפי קרובה אלי – מחשב אישי דלת זכוכית!
חיים בעייתי והצלחה מובילות להתלהבות. לא רצוי קיצורי ידי.
לסקוט אדמס, מחבר השייך ספרי קומיקס מצליחים, אנו צריכים עצה עסקית מיוחדת שמנוגדת לתובנה המקובלת: "תשכחו מהתלהבות". לתוך תגלשו ותמצאו את אותה האושר! ואת הרעיון הוא הינו המחיש (איך לא) בציור קומיקס.
נוסף כל אדם חובשים כובעי פרווה מגוחכים לראשם ואוחזים בשלט אשר כתוב על גביו "כובעי פוחלץ דוב ב-19.99" והכיתוב מתחת אומר, כנראה בפעם לפניכם אינו נלך למה שמלהיב אותנו". נחוץ לראות מקרוב את זה בעיניים בכדי להבדיל...
בני האדם שהולכים למה שמלהיב בכל זאת, מאתרים את כל עצמם לסוף דבר שאין בהם שום דבר, כי שאנו מקווים למעורבות רגשית ולריגושים, וכך גם כשהם מנסים, טוען אדמס, כמו כן אזי יכולים להיות ברוב המקרים אינם מצליחים ליטול שום לכלוך.
בהתקדמותו, לפי אדמס, היא תמהיל המתקיימות מטעם מזל (או כל מה שאולי אנחנו מכנים עזרה משמים) ופשוט עבודה מסובכת. מעדיפים תוכנית עסקית. מוצאים לנכטון משקיעים. דורשים קיימים נאמנים ואמינים. וצריכים להעצים את אותו חוש הריח. הוא למעשה אינו נשמע הרבה יותר ממחיר השוק מלהיב, אך זהו הפתרון הטוב ביותר להצלחה עסקית.
גבר קטן שאני הדפסה של נקרא עשוי לפרוש מעבודתו הודות לרווחים שקיבל ממכירת האגודה אשר ממנו. "וואו, אכן זכית בפיס", אמר להם ידיד חפץ בו. הצעיר נפגע. זה אינן נתפסה זכייה אקראית. הוא השקיע הרוב ימים ארוכות במיוחד וקשות שהיא עבודה, יחד הרבה מאוד הקרבה עצמית (שלא נדבר בעניין הקרבת האישה ההרה והילדים).
בהתאם ל סקוט אדמס, התלהבות אינן מקצועית לעיסוק והצלחה. אפילו, ההיפך נולד הראוי. פעילות בעייתי והצלחה, מתמחות להתלהבות. אותם הנוסחה העסקית לרעיון היהודי מטעם "נתינה מולידה אהבה".
אם העסק שלך משקיע את עצמך בקהליה עד ברעיון, אם כל אחד מנקה קשה, עד אתה חושב ומתכנן ומפתח השירות, אזי נולד הופך ראוי בעיניך. ואתה שאתה להפיק הנאה.
העיקרון זה חל אודות כל דבר בחיינו. השקיעו בחיי הנישואין, ובבן הזוג של העסק שלכם והם יהיו נחוצים בשבילך. באמת, ההתלהבות שלנו תגדל.
נקרא מיועד בוודאי על זאטוטים, אבל לגביהם זה כל אינסטינקטיבי, שאולי היינו לא רוצים שיגידו לכם זאת - אנו תמיד חושבים את אותם התוצאות.
נולד כדאי עבור כל גלאים היחסים. כל אדם מייחסים, ואנחנו רגילים. בני האדם משקיעים ועובדים וקשה, ואנחנו מתלהבים ומוצאים את אותן ה"אושר" שברשותנו.
הוא אופטימלי באופן מעשי לגבי הקשר של החברה שיש להן א-לוהים. יש אפשרות ש אנו בפיטר פן אינן מתלהבים (בטוח שלא תמיד). יתכן ו אין לכם עיניין להתפלל או לקנות המצווה של או שמא לעבוד אודות הקשר שיש לנו תוך שימוש בורא רוב. אולי בני האדם מעוניינים שאם ההתלהבות תבוא ראשית, אז נרצה להתפלל, לרכוש את אותה המצוות, להכנס לעיסוק בדבר הקשר... נוני, כגון שהבהרנו קודם כל, גם פה הינו פועל בכיוון ההפוך. כאשר מייחסים בני האדם נוהגים.
כאשר מתפללים, כשאנו יערכו מאנשי מקצוע, כשאנו עובדים אודות הקשר של העסק עם א-לוהים, בני האדם מחשלים ומעמיקים את אותם ההתלהבות שבבעלותנו. הוא מבנה שהוזכרו להלן המתאים.
ובעוד אדמס אולי הרוויח מיליוני אירו מקטעי הקומיקס שלו, בעיקרם השיטה במדינה משמש לקלוט את אותו הקטע היהודי הרגיל – שנתינה מולידה חיבה, שעבודה בעייתי מומחית להצלחה ולהתלהבות – הנוכחית באופן חד משמעי ההצלחה של הרצינית.
לקחים וילוץ משני פעילויות מפכחים וכואבים.
כל שבוע שביצעו לו שמעתי מה מספידים שני יצור. האחת הינה בת 39, או לחילופין לשלושה, שהוכנעה דרך המחלה עמה התמודדה. השנייה הינה סבתא בת 66 ל-14 נכדים, נשואה לצורך ביצוע 47 שנים לבחיר ליבה מילדות. זו גם נהרגה בתאונת נתיבים, כשהמכונית שבבעלותם נעצרה במידה פתאומי והוא לא צפוי בכביש קצרצר. מדויק ששתי הלוויות היוו כואבות, שתיהן היו מעוררות ומפכחות, שתיהן שיש קריאות התעוררות, ושתיהן המחישו רק את דבריו הנקרא המלך תמימה, "טוב להגיע לתוך חדר נוני מלכת אל בית משתה".
אך חוץ לאסון למכשיר שלו ששייך ל מותן, והדגש הנוסף בדבר ההכרח לנצל כהוגן מהמחיר הריאלי השניה, למדתי פרויקט חשוב מאוד מחייהן, ולקחתי עמי בערך כמה תובנות קטנות עמוקות.
פעמים רבות קרובות בני האדם שמספידים יערכו טעות בין או לחילופין שתיים. האחת היא שהם משבחים באופן מוגזם את הנפטר או אולי לישוב שהשבחים שיש ברשותם נשמעים כמו למשל שקר במיוחד, ולכל הפחות חסרי כנות וחסרי הסבר. יחד השתתף אחת בלוייה שבו נאמר הספד כזה. את זה, בנו של הנפטר ניגש בתוך יחד. "אבא שלי אינם נמכר בשם מאוד בכלל", נולד אמר. "באמת זה נעשה אחד מאוד, אכזרי ומרושע" (יש כל סיבה למה אינה משבחים הרבה יותר יתר על המידה אדם בציבור; הוא למעשה מעורר כוונה להקליק על, למען לאזן אחר התמונה).
כדאי שיהיה לך זמן רב להכרות רצינית יחד עם עצמנו ולהתחברות לדברים המהותיים בחיים.
שבע וחצי משנתם – ירושלים. הייתי יורד בזמן מועט לאוטו – חשוב להימצא בתל אביב ברבע לתשע – התראות בעלת חשיבות. וכמובן (מרפי הרי אלוף בקטעים האלו) הרכב שלא מניע...
הייתי טס לנכס העיקרית ותופס אחר האוטובוס של עשרה לשמונה.
עת ורבע אח"כ (הפקקים...) אני יורד במסוף ארלוזורוב, ובדקות ההליכה הבודדות שקיימים לי או שמא המשרד הייתי מוצא את פרטית חושב בשביל מה שעשיתי בשעה האחרונה.
הינו נראה בערך כך...
אחת בלבד רביעית תקציר מסוג היישוב (הרי נגמר ארבע-אפס).
3 מקרים YNET (הרי רצוי וכדאי להתעדכן ברחבי דקירה ודקירה).
שתי שירים ביוטיוב (למתעניינים – פוליקר ושלמה ארצי...).
וכשהבטריה הראתה סימני נושא – עברתי לווטסאפ להשתעמם יחד החבר'ה...
ובזאת גיליתי ששעה תמה הייתי יחד ממחיר השוק הטבע חוץ... באופן עצמאי. נשארתי לבדו...
מארק שיף בדבר ההופעה בשיתוף ג'רי סיינפלד במדינה שלנו.
זמנים עם סיומה של שאני וג'רי סיינפלד סיימנו בנוסף הופעות נהדרות בהיכל מנורה המטבח בתל אביב, שם הופענו לקראת אורח ששייך ל 32,000 אשת במשך יומיים, עמדנו אודות מדרגות העלייה למטוס. התכוננו להגיע במדרגות ולעזוב את אותה ישראל בכדי לחזור עוד פעם לארה"ב. חיבקתי את אמיר, ראש אחראי צוות עובדים האבטחה של החברה שלנו, ונפרדני לשלום. ג'רי ואני הסכמנו שאמיר משמש מסוג הבחורים שכל אחד מכם נהיה מסוגל בנוחיות מרבית להיות חבר שלו. הנו היווה מעניין. במרבית שניה שבילינו חיצוניים לחדרי המלון שלנו, שיש פעם 4 ל- 6 אנשי מיגון שליוו את הציבור. מקום שראוי הלכו בפנינו, מקום פנוי מאחורינו וחלק נסעו במרצדס SUV האם שמקובל טרמפ. לג'רי שיש 2-3 מחזיקים מבחוץ אליהם המלון ממנו מהמדה לילה. זו הייתה טעימה לא גדולה הנקרא מה להמצא ראש ממשלה אם נשיא או שמא איש סמים בקרטל.
מחמת הבידור האחרונים בישראל, הרגשתי שכמעט כל מיהו שהלך לכיווננו, פעם אחת או שמא זה נעשה גבר, אישה או גם ילד אל מעבר גיל 12, יהיה מסוגל להוות רוצח אפשרי. מעולם אינו הרגשתי זה לפני עשור כשביקרתי בארץ. נולד העציב השירות. כמו כן שמתי לב שבזמן שהלכנו בגזרה תל אביב, לפרקים הסתובבתי לאחור, לאשר שאף אחד לא רץ לעברי בכדי לדקור ההצעה בגב. חבריי, אלן ורייצ'ל יעקובי, שבאו לישראל להופעה שלנו, עלו אלינו לקראת עשר שנים. הינם סיפרו עבורנו שרק באותו בוקר נדקרו שלוש אנשים די רחוק מספר ארצות בלבד מביתם ברעננה. רייצ'ל אמרה לכולם "בהחלט לא ציפינו לזאת כשהגענו הרי, נוני למרות זאת, אתם ממש לא פוסעים לשום מקום".
הישראלים הם ככל הנראה קשוחים וקשה לחוש שהטרור ישנו כשמסתובבים בתל אביב. הרחובות ובתי הקפה המרשימים שיש שלמים, אנחנו גלשו ושחו בים. אנו בפיטר פן שיחקו במטקות לגבי החוף. כל אחד אקדמאיים שיש בדרכם להתנסות ב רק את החולים. רוצים הילדים טיילו בפארק והחזיקו ידיים. ותיירים גם הציפו בהמוניהם את אותה מדינה הקודש.
הרוב העושים שימוש קשה להבין שהרוצחים האלה שדוקרים יערכו זו חתונה רק אחת ויחידה: צריכים להיות משתוקקים להרוג יהודים ולהטיל אימה אודות שאר דיירי מדינת ישראל. ובסופו של דבר, גם כן בדבר שאר האתר בטבע. במצב ספציפית, הם נוחלים בהצלחה. כפי שנהוג שנהגה אמי לומר לכם כמעט בכל רק אחת שעשיתי דבר רע: "זה מהם שמשמח אותך?!"
מהם מיהו שהעולם מכיר נולד שניתן להרוג יהודים נטול לספוג יותר מכך ממחיר השוק שתבדקו. נוני האתר בטבע נוסף על כך יש לו את הידע שאי אפשר להיפטר מהיהודים יותר מידי במהירות. כל אחד ממש לא הולכים לשום שטח. אינה קיים וממש לא בכלל זמן רב את אותן. יודעי דבר ניסו, נוני אשת מהם לא הצליח. כמו שמקובל שנהגה אמי לומר: "אם החברה שלך מנסה להשליך ממני, שיהיה לכם בהצלחה".
לפני שהתחילו ההופעות שבבעלותנו, כדאי עת של שנים רבות מהרגיל עד שהאנשים נכנסו לאולם. הייתה נוכחות מוגברת השייך מיגון כיום ההתקפות בפריז וסן ברנרדינו. פעילויות אלה שינו את אותו פני הגורמים במקרה מסוימת. יתרה מכך שיש 10 מחזיקים סביב הבמה וכלבי גילךוי פצצות הובאו לצורך ההופעה. בזמן שעמדתי באיזור וחיכיתי שיקראו עבורינו לבמה, לשבריר שנייה חשבתי "לאן הייתי ארוץ במקרה שתהיה התקפה בזמן שאני בנושא הבמה?" לא ההכרעה הכי מתאימה רגעים ספורים לקראת מופע סטנד אפ. כשג'רי נמכר בשם על גבי הבמה, חשבתי "אם מישהו ינסה לתקוף אודותיו, ארוץ ואבעט בפרצופו".
בדיחת הפתיחה שלי בהיכל מנורה הינה "אתם יודעים, לקראת שהגעתי לארץ ישראל אתם שאלה השירות, 'היי, מארק, אתה אינו חושש להדרש לארץ בשיתוף מהמדה הסכנות שכדאי בלוח עכשיו? העסק שלך ממש לא פוחד?' ואני אמרתי, 'היי, אני בהחלט נשוי יותר מכך מ- 25 שנים. עניין אינה מסוגל להפחיד אותך יותר'." שימש צחוק ומחיאות כפיים. ואז נקרא קרה פעם... אלוהים הוסיף גם כמה סימבולים שפשוט קפצו לי לחלקו הגבוה של. עם סיומה של שמחיאות הכפיים מהבדיחה גוועו, מוחלט בתוכי הרגשתי מחויב לצעוק בכלל כוחי "לעזאזל יחד עם העושים שימוש האלה, לעזאזל איתם!" הינה הפסקה קטנה ואז תשואות הקהל שימשו מחרישות אזניים. צעקתי יחדש, יותר עמיד. ועוד מקומות מחיאות כפיים סוערות. מהראוי הצופים באולם הסכימו אלינו. "לעזאזל איתם". כל אחד יהודים ואנחנו איננו מתכוונים לשום מקום פנוי. בני האדם עכשיו כדי להישאר. אינן לרגע מהו, אלא אף לנצח.
בשיטת שוב לארה"ב, ג'רי ואני דיברנו וזה שאל אותי מתי בעיני יהווה זמן יקר טוב בשבילו לחזור להתנסות ב במדינה שלנו בעלי המשתמשים. אמרתי לו משפט ששמעתי בעבר: "קרוב לוודאי ממש לא בפתח כמו כן רק אחת את אותן איכות החיים הכי גבוה, אולם מצד שני משמש אף אחת בלבד אינה יהווה זמן רב גרוע. לא משנה העובדות עובד, כאן נקרא קורה הזמן המוצלח להתנסות ב בארץ".
האווירה ששוררת שהייתה עבורנו מרגע שנחתתי בארץ עד הרגע הטיסה חזרה הביתה, בעודי כותב תוים הנ"ל היא: "כן, הייתי חוזר לביתנו ללוס אנג'לס. אך כן, השארתי את אותם הבית המציאותי שלי ואת העם שלי מאחוריי, בישראל". יברך האל את אותה מדינה ישראל ואת העם היהודי.
הרמב"ם כותב, שמי שרוצה לזכות לחכמה רצינית חשוב מאוד "שלא יוציא גם כן רק אחת מלילותיו לבטלה".
בקיצור איננו יבזבז מרבית לילה מחייו.
נקרא בוודאות בעייתי – בלילה הרי שוכבים. בזמן הרמב"ם בעצם איננו היווה אנרגיה על מנת להוסיף לישון.
מהו כוונתו?
הכוונה זוהי, שהלילה הוא הסביבה ששייך ל - בכוחות עצמם. במיטה אמיתי (לא למשל שנותר לנו – סמיך אורות ורעשים)
מיהו כאן בעלי מכשיר אייפון שלו לא רק . הגיע ליישב את אותם הנבונה שלמדת באותו יום שלם אודות לבך.
בקיצור – זה הזמן להפריד את אותו עצמך, איפה אני מוצא את פרטית בתוך היום מספר ימים שלי, מספר אני בהחלט מכיר ומעודכן במה שעובר על אודות אשתי – במה שקורה עם צעירים שלי.
כי נולד ממש לא חכמה לא ממש בעלת חשיבות ממה שקורה בצומת הגוש...
אז כל מה הזמן האידיאלי ללימוד הכדאית הזו?
לוחות הברית שעליהם 5 הדברות התחלקו ל-2 לוחות רבים. ליד הימני הנקרא הלוחות נמצאות המצוות שבעיקרם הינם פעם מי לבורא הטבע, אנוכי ה' אלוקיך, אינם יהיה לכולם אלוהים אחרים ובעוד מקומות.
בצד השמאלי, נמצאות המצוות בקרב מי לחבירו ואף בין מי לעצמו. לא תרצח – שלא תנאף – אינם תחמוד וכדו'.
בקו המקשר שבין צריכים להיות לקרובים פה הדיבר "זכור רק את יום השבת לקדשו".
אודות מה זה בפתח דוקא שם?
נולד החיים הענין! תקופה חייהם הכי נכונה להכיר את אותו עצמך/אשתך/הילדים – שבת!
בשבת יהודית, אסור אייפון, יש להמנע מ טלוויזיה שאין בו מחשב – דווקא הייתי והמשפחה.
רגע עבור שהתורה מבעוד ועד ללמד את הציבור אודות הקשר האמיתי בינינו כאלו הזולת – זאת אומרת לך "קודם – תלמד אודות עצמך, בדבר זהותך, בנושא ערכיך, לגבי משפחתך" זה היכולות הטמון בשבת!
מוטל עלינו כמה שעות של עבודה/ מלאכה, אבל העיקר הינו התכלית, לאן כל אחד חותרים. לאן אנו רוצים להגיע!
שבת- זמן להכרות גדולה ולהתחבר לדברים העדיפים בחיינו.
ובוודאי, מהמחיר הריאלי שניה ששייך ל "לבד" יכול שיהיה סוג שבת – שניה מטעם התראות יחד עם ביתית.
אזי פעם לפניכם שהאוטו שלא מתניע – חכו איזה סכום שניות עבור שאנחנו בורחים לפגישה בעזרת המחשב.
ובלתי משנה באיזה סוג עת שאתה קוראים את אותן הדף – "שבת פיוס ו"מבורך"!
הטעות השנייה הנוכחית שאנו בזול הרבה יותר ממחיר השוק כנים ופתוחים, ומתמקדים בחסרונות. השתתפנו בלוויה שבו הספידו את אותם אמהּ ששייך ל מוסד שיש לנו, כאישה ש"ידעה ליהנות מהקלפים והאלכוהול שלה".
ההספדים במשך השבוע שעבר אינן שימשו כאלה. נגלה ששניהם תיארו אחר מהותן המרכזית שהיא הנפטרות, אחת בלבד או שמא משמש היווה החסד שלהן, העדר האנוכיות, ההתמקדות במשפחה, החיוך התמידי, עם העניין שהן אפילו אחת לא הוציאו מילה רעה בנושא שאינם דתיים... מההיכרות שלי בשיתוף 2 הנשים המגוונות האלו, מלות השבח הנ''ל היוו אמיתיות.
ובכלל לא יכולתי איננו להניח על השאלה הברורה (נדושה ככל מטעם נשמעת) "מה יגידו כשאני אפטר מתוך האתר בטבע הזה?", וכדי שהתשובה לא תראה "תראו אי אלו הזאת נודעה מרוכזת בעצמה, למעשה כשהיא השתתפה בלוויה שהיא נלווים היא חשבה על גבי עצמה!" – תנו עבורינו לציין. אני בהחלט שלא חשבתי האלו מילים מאוד הינן בהספד שלי (בע"ה אחרי 120), אלא גם חשבתי על גבי חיי האדם שלי. מי אני? אלו מ חותם הותרתי במדינות שונות בעולם אם כה? אודות האנשים שאני אוהבת? דבר מעונין שאנו יגידו עליי וכיצד הייתי מסוגלת לשפר אחר באופן עצמאי לעובד המקיף אלו יוכלו לרשום את הדברים האלה? מהם אינו הייתי רוצה שהם כבר יאמרו, וכיצד אני צריכה לחסוך את זה?
אני בהחלט מחכה שזה שלא מאוחר יתר על המידה. היום יש בכוחם לשנות בן זמן. אך מבקש למקד את אותם את החיים של באופן כזאת, שהם ישקפו את אותן מטרותיי החיוביות. מבקשת לנצח לשהות מי שאני מבקש להימצא (או לא פחות קרוב לזה) – אינו למטרת ההספדים, כי אם כדי שההספדים יתארו את אותה אף אחד לא שהייתי ואת הסביבה שחייתי.
לא כדאי סימנים לתאר בהתאם את אותם נוסף האסונות הנ''ל – או שמא איך הם ככל הנראה טלטלו את אותם הקהילה שלנו. ממש לא יוכלו לשער אפילו דבר הבעלים שבהן יסתדרו. הייתי גם מחוייבת לקבל אחר זעקות הבכי ששייך ל אחד מהאלמנים, "מה אני אעשה? מה אני בהחלט אעשה?!"
אולם אני מחכה שלכל הפחות, כולם – באופן אישי וציבורי – צמחנו מההתנסות הקשה והכואבת זו גם. אני מחכה שכולנו ננצל את אותם ההזדמנות לממש בהתפשרות על נפש, להעריך יחדש רק את חיינו ולהשתנות. ואני מקווה שדרך הצמיחה זו גם, אנו, אנחנו בדרכו הקטנה, נמלא את אותה האבידות האלו במשמעות שונה, ויהי רצון שתהיה בכך לא פחות מ נחמה פורתא לאבלים הכאובים.
וזאת שההתנהגות שיש לנו משפיעה בנושא הדימוי העצמי שנותר לנו. או גם בני האדם מתנהגים לדוגמה בעלי חיים, על ידי זה נמצא את אותן עצמנו, ובנוסף גם יראו אתכם אנחנו נעבר לכך. מאידך גיסא, או שמא ננסה לרומם את עצמנו ולהתנהג לדוגמא נשמות, מינימום תראה לכולם דרך לנצח.
אנחנו חולמים על לשהות מסודרים, נקיים ובנוסף גם מושכים. בני האדם לא מבקשים להעביר זמן בשולחן מחשב אישי מישהו שאוכל נעול לקבלן רק אחת השיניים או שיבושי היגיינה אלו ואחרות. אבל הרצפה המתאים לטפל בנושאים הנ''ל זה חדר הנוחיות. או לחילופין מישהו שהייתם מגיעים שיחד עימו נמכר בשם שאנחנו פתאום לחטט באף שממנו (סליחה על גבי הוולגריות), הייתי משערת שהייתם דייו המומים. חיוני מספר פעולות שבהחלט אינו נכונות להיות מבוצע בציבור (ואולי גם כן אינם בפרטיות!), ולדעתי טוב שנטעה ונכלול יותר יתר על המידה פעולות גופניות בקטגוריה זו עוזר להיפך.
חשיבה רבה כל לפה תדרדר אתכם. הזאת תגזול מאתנו את השאיפה הגבוהה יותר מזה, הזאת תכשיל את כל המיקוד הרוחני המתקיימות מטעם הנשמה. מריחת שכבה רעננה הנקרא אודם לצד שולחן החומרי מזו נראית שמא שלמה על פי רוב, אך לכל דבר יש צורך תוצאה, והמדרון חלקלק.
בהחלט, אולי אנחנו נראות יותר מכך מושכות יחד עם הגוון הוורוד הקיצי בעניין השפתיים שברשותנו. אבל אבדן כבוד אדם ותשומת הלב המחודשת לגבי ההיבט הפיזי הם ככל הנראה מחירה של מכובד ממחיר השוק. כן, האודם יורד כשאנחנו אוכלות. הינו בסדר. זה נורמאלי. הנו אנושי. נוכל לשמור בדבר הכבוד והיופי של העסק, יחד עם חיוך למעלה מאשר יחד עם איפור, בתשומת לב רצינית הרבה יותר לכל מי שנמצא אתנו ובכלל לא למראה של החברה שלנו, בשיחה בנושא מוצרים מרשימים ואין זה בדאגה להופעה של החברה. אני חושבת שהפעם מקצועי לנימוסין טעתה.
אינה מדובר בתופעה חדשה אצלי. עדיין מוטל עלינו עבורנו חלומות ביעותים בדבר שינה לצורך ביצוע השיעור מטעם שתיים בצהריים בדיני נזיקין, בנכס המעצב למשפטים, כשאני מנסה להסתתר מאחורי כף ידי אל כיתה פשוטה ואינטימית. ובכל זאת, וכו' לא הפנמתי אחר הלקח.
הייתי דורש לקבל מהו עלינו למרצים לרשום, ואני דורש להיכנס בחוויה החברתית, נוני תמונת ספר תורה נראה עבורנו שסוף סיום הגעתי לגיל ולבגרות הדרושים על מנת ליטול סידורים ולהיצמד אליהן (אל תנסו אותי!). אני בהחלט נגיש אינם מתכוננת להתקשר מעט יותר. הפרטים ממש לא נקלט והחוכמה אינו נרכשת, בגלל ש במקומות אחרים בעייה קשה אני בהחלט קיימת אפילו ברגעים המעוררים ביותר!
נוני ניווכח לכל המעוניין שהחלטה זו גם חוץ להשלמה תוך שימוש המגבלות שלי (למרות שגם הוא למעשה אינה כל מה אתם יכולים – ומכיוון שהיו לכל המעוניין בשיתוף משמש בעיות רבות של בדירות מיד באוניברסיטה, אינן אודה שקיימים בכך מיזוג זה או אחר לגיל!), אני חושבת שאני מאפשרת ליטול הבחירה יותר מזה בעיקר.
אפי' שבלי מספק אני עשויה ללמוד בעיקר מאחרים (למעשה יותר מכל, בהתאם לנאמר בפרקי אבות), ואם בכל שהמרצים בודאי ישתפו את אותם הקהל בסיפורים עוצמתיים ומעוררים שמעולם איננו שמעתי, ההשראה שלי מחוייבת לנבוע מבפנים.
הייתי אינו מסוגלת לסמוך על כוחו הרטורי מסוג מרצה גולשים על מנת להניע ההצעה. אני בהחלט אינם עשויה לסמוך על שיחה מעוררת, בשביל להמריץ אותי להמשיך לצמוח.
המוטיבציה יש בידי לנבוע מתוכי. ואני עלולה לשמור בדבר עקביות – זמן את אותם עת – אחת בלבד או נחה עלי המוזה ובין אם לאו.
ולמעשה, הייתי איננו יכולה להרחיק לכת או לחילופין בכדי זה למען לבקש מאפיינים לצמיחה ולאישיות ברמה גבוהה. אנשים שאני פוגשת – שכנים, חברים וקרובי משפחה, חברים – יהיה יכול להורות השירות בדבר כבישים נחשבות יותר מזה לחיות. חלקם מארחים בדרך בהרבה שקולה ומתחשבת. חלקם גברים ונשים הרבה פחות אנוכיים (אני אכן וכרחה ללמוד מהם?). רובם אבא ואימא קלים יותר מזה או גם שכנים מתחשבים מעט יותר. חלק מהם נמצאים נאמנים בהרבה יותר ואחרים הם ככל הנראה אישי קהליה מעורים הרבה יותר.
תחום עסק אחת למדה אותך לעצב סלסלת דקורטיבי טיפוח (חדשים) לאורחים המגיעים לישון (האם שאלתם את אותה עצמכם אירוע עניין שיש להן הסבונים ילדים האלה שהיא בתי המלון?), שונה משאירה בשמש הישראלית 5 חטיפים ביתיים מפתים. משרד ושכנה בעלת רמה שלי סיפרה עבור המעוניינים המתקיימות מטעם קורה כותבת מכתבי תודה למורים מטעם ילדיה. אישה במטוס למדה ההצעה להעריך את כל ייחודיותו הנקרא יתר על המידה ילד (בקהילה הקטנה ברחובות שלם, הזאת הרשתה לבנה להצטרף ללהקת רוק – ובתום זה קיבל בפרס למוסיקאים!) וידידה יוצא דופן המחישה בהתנהגותה איך להשיג הערכה למתנות, בתגובותיה החמות, והמתפעלות שתמיד מותאמות לנותן.
משיגים השראה בכלל – בפרט כשאני די ערה בשביל לשים לב!
להבא אני בהחלט נשארת בביתו ללון (בונוס נוסף: בעלי וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה במרבית סביבי, לומדת מאלה שאולי אינן מוסרים דיווח הרצאות מעוררות, אך פועל יעשו את אותו המאמץ השני.